החלטה בתיק ת"א 32452-03-11

תמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף.

2. המשיב מס' 1 (להלן:"המשיב") הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל מעורבותו בתאונת עבודה ביום 2.10.07.

3. במקור הוגשה התביעה נגד מעבידתו של המשיב וחברת הביטוח אשר ביטחה את המעבידה במועדים הרלוונטיים. ביום 30.5.12 הגיש המשיב בקשה במסגרתה עתר, כי יותר לו לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת המבקש כנתבע נוסף. המשיב ציין, כי בזמן הרלוונטי היה המבקש יזם הפרויקט ומזמין העבודה באתר בו נפגע ועל כן הוא עונה על ההגדרה של מחזיק מקרקעין כמשמעות המונח בפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות הבטיחות בעבודה, ומשכך הרי שהוא חב כלפי המשיב בגין התאונה. בהחלטה מיום 31.5.12 נקבע, כי לאור נימוקי הבקשה והסכמת הנתבעים ניתן היתר לתיקון התביעה כמבוקש. בנסיבות האמורות הוגש כתב התביעה המתוקן.

4. המבקש טוען, כי יש לסלק על הסף את התביעה אשר הוגשה נגדו. לטענתו, התביעה הוגשה במקור נגד הנתבעים מס' 1 ו-2 בלבד והבקשה לתיקון כתב התביעה וצירופו כנתבע נוסף הוגשה לאחר שהתברר למשיב, כי יהיה לו קשה להיפרע מהנתבעים.

5. המבקש טוען, כי בינו לבין הנתבעת נכרת הסכם בניה לפיו התחייבה הנתבעת לבצע עבורו עבודות פיתוח ובניה. בהתאם להסכם, נמסרו המקרקעין לנתבעת לצורך ביצוע העבודות ומונה על ידה ובאחריותה, מנהל ואחראי על בניית הפרויקט. עוד  טוען, כי הנתבעת העסיקה עובדים לשם ביצוע העבודות וכי מינתה אדריכלים ויועצים לצורך ביצוע הפרויקט.

6. המבקש טוען, כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף מאחר וכתב התביעה אינו מראה עילת תביעה נגדו וכי מלכתחילה היה ניתן לדחות את התובענה אשר הוגשה נגדו. לטענתו, במסגרת ההסכם אשר נכרת בינו לבין הנתבעת נקבע, כי על הנתבעת לבטח את העבודות על חשבונה והוסכם, כי העובדים והיועצים אשר יעסקו בבניית הפרויקט ייחשבו כעובדי הקבלן בלבד ולמזמין לא תהא אחריות כל שהיא כלפיהם. לטענת המבקש, ההסכם האמור מחריג יריבות ו/או אחריות שלו כלפי המשיב. המבקש מוסיף וטוען, כי סעיף 8 להסכם קובע חובת שיפוי של הנתבעת כלפיו, ככל שתוגש נגדו תביעה בשל מעשה או מחדל רשלני של הנתבעת או מי מטעמה ואשר בגינו נגרם נזק לעובד או לכל צד שלישי.

7. לטענתו, לא מתקיימים החריגים לסעיף 15 לפקודה ומשכך אין להטיל עליו אחריות לעוולה אשר נגרמה בשל מעשי הנתבעת. המבקש טוען, כי אינו חב בחובת זהירות מושגית או קונקרטית כלפי המשיב שכן עבודות הבניה נמסרו לידי הנתבעת אשר הינה קבלן עצמאי מומחה והיא זו אשר פיקחה על ביצוע העבודות.

8. עוד טוען המבקש, כי אינו מבצע הבנייה בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח- 1988, שכן סעיף 6(א) לתקנות קובע, כי מקום שמזמין העבודה הטיל את ביצוע הבנייה על קבלן ראשי הרי שיראו את הקבלן הראשי כמבצע הבנייה לעניין תקנות אלו. עוד טוען, כי הזמין את ביצוע העבודה מהנתבעת בלבד ולא מדובר במספר קבלנים ועל כן אין לראותו כמבצע עבודה עליו חלות הוראות פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל- 1970.

9. לטענת המבקש, בראש ובראשונה מוטלת האחריות לשלם ובטחון העובדים על המעביד ובעיקר במקרה כמו בענייננו אשר בו נקבע בהסכם, כי הנתבעת תחוב לבדה כלפי המשיב. לטענתו, המעביד הינו האחראי הראשון והעיקרי לבטיחות עובדיו אף כאשר המזמין הינו מבצע הבנייה. המבקש טוען, כי בינו לבין המשיב אין יחסי עובד- מעביד או יחסים אחרים ואין לו חבות כלשהי כלפי המשיב. עוד טוען, כי התנהלותו הייתה ללא רבב ואין להטיל עליו לפצות את המשיב. לטענתו, אף אם יעלה בידי המשיב להוכיח את כל הטענות המפורטות בכתב התביעה הרי שהוא לא יהיה זכאי לסעד כלשהו ממנו.

10. המבקש מוסיף וטוען, כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב ובחלוף כארבע וחצי שנים מהמועד בו אירע המקרה נשוא התובענה. השיהוי האמור גרם לו לנזקים ראייתים כבדים ופגע ביכולתו להתגונן כראוי. כן טען, כי רק עם הגשת התובענה נודע לו על  פגיעת המשיב.

11. לטענת המשיב דין הבקשה להידחות. לטענתו, עסקינן בבקשה כללית ועל כן לא היה בידו להבין את הסיבות בגינן מתבקש סילוק התובענה. לטענתו, המבקש לא התייחס לנסיבות התאונה ולטענות במישור האחריות אשר נטענו נגדו במסגרת התביעה. המבקש אינו מכחיש את הטענה לפיה היה מזמין העבודה ובעל המקרקעין באתר העבודה בו נפגע. לטענתו, אין בטענת המבקש לפיה לא התקיימו בינו לבין המשיב יחסי עובד-מעביד בכדי לתמוך בטענתו לפיה אינו חב חובת זהירות כלפי המשיב. עוד טוען המשיב, כי שאלת אחריות מזמין עבודה אינה מותנית בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. לטענתו, היעתרות לבקשה בה עסקינן משמעה, כי אין לייחס אחריות כלשהי למזמין העבודה ו/או לבעל קרקע ביחס לתאונה בה מעורב עובד באתר וכי פסקי הדין אשר ייחסו אחריות כאמור הינם שגויים.

12. לטענת המשיב, אין ממש בטענת המבקש לפיה כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדו. המשיב טוען, כי במסגרת כתב התביעה נטען, כי הנתבעים או מי מהם לא סיפקו לו ציוד וכלי עבודה מתאימים ולא ביצעו ביקורת או מעקב אחר המתרחש באתר העבודה. לטענתו, אין בידו לדעת, בשלב זה, על מי מוטלת החובה לספק ציוד עבודה כבד. עוד טוען המשיב, כי כל יזם מעסיק מפקח מטעמו בכדי שיפקח על העבודה והמבקש לא העסיק מפקח או שהמפקח שהעסיק התרשל. עוד ציין, כי המבקש הפר חובות חקוקות. המשיב ציין, כי בשלב זה בודקים האם קיימת עילת תביעה בהתאם לאמור בכתב התביעה ובהנחה שיעלה בידו להוכיח את טענותיו. עוד הוסיף, כי ההסכמות החוזיות בין הנתבעת למבקש אין בהן כדי לאיין את זכותו לתבוע את המבקש.

13. באשר לטענת השיהוי טען המשיב, כי אין בטענה זו להצדיק את סילוק התביעה על הסף והגשת התביעה בחלוף ארבע וחצי שנים ממועד התאונה אינה מלמדת, כי היא הוגשה בשיהוי.

14. באשר לטענת המבקש לפיה יש להורות על סילוק התביעה מכוח סעיף 15 לפקודת הנזיקין טוען המשיב, כי טענות אלו מקומן בשלב הסיכומים ולא בשלב בו טרם התבררו העובדות לאשורן ובשלב זה לא ניתן לדעת האם מתקיימים החריגים לכלל שבסעיף האמור.

15. לבסוף טען המשיב, כי סילוק תובענה על הסף הינו סעד דרסטי הננקט רק מקום בו לא קיימת אפשרות, כי התובע יהיה זכאי לסעד לו הוא עותר.

דיון ומסקנות

16. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להדחות, כפי שיפורט.

17. סעד של סילוק תובענה על הסף הינו סעד מרחיק לכת מאוד. הלכה היא, כי כאשר על בית המשפט להכריע בבקשה ליתן את הסעד האמור עליו לנהוג בזהירות ולהיעתר לבקשה רק מקום בו ברור, על פי העובדות הנטענות בכתב התביעה, שהתובע לא יהא זכאי לקבל את הסעד המבוקש אף אם יעלה בידו להוכיח את כל טענותיו.